כשאנחנו המבוגרים חושבים על פוסט טראומה, אנחנו נוטים לחשוב על תגובה למאורעות אלימים כמו פגיעה מינית או הלם קרב, ופחות מקשרים ילדים עם פוסט טראומה.
זה כמובן לא נכון.
ילדים עוברים אירועים שעלולים להיות קשים לעיכול, ויש להם פחות משאבים ודרכי התמודדויות מאשר למבוגר. אירועים פיזיים שהילד עבר בעצמו או היה עד להם, כמו תאונות, מחלות ואשפוזים, פגיעה מינית, אלימות במשפחה. או אירועים רגשיים כמו חרם, גירושין, מוות במשפחה. אירוע כזה, בין שהוא חד פעמי או מתמשך, עשוי להשאיר צלקות, לפגום בהנחת היסוד של הילד שהעולם הוא מקום בטוח, ושניתן לסמוך על אנשים. חלק גדול מהילדים יתאוששו לבד, אבל חלק מהם יזדקקו לעזרה.
שלושת המאפיינים שמופיעים בפוסט טראומה אצל מבוגרים, יופיעו גם אצל ילדים, אבל בצורה קצת אחרת. המאפיין של חודרנות, שאצל מבוגרים מופיע כפלאשבקים של האירוע, עשוי להתבטא אצל ילדים במשחק חוזר ונשנה של הסיטואציה הטראומטית. מרכיב ההימנעות עשוי להיראות אצל ילד כרגרסיה להתנהגויות שאינן מותאמות גיל כמו הרטבה אצל ילד שכבר היה יבש, או חזרה למציצת אצבע, או סירוב לצאת מהבית או להיפגש עם חברים. ומרכיב החרדה עשוי להתבטא כסיוטים או בכי מופרז, חרדה מחושך מפלצות או ליצנים, והיצמדות להורה.
אצל ילדים יותר גדולים, בבית הספר היסודי ומעלה, איתותי בקשת העזרה גלויים פחות, ועשויים להתבטא בקשיי ריכוז, הפגנת אגרסיה והתנהגויות מאתגרות, וזניחה של פעילות חברתית.
טיפול בבריכה בפוסט טראומה של ילדים יכלול לפני הכל ביסוס של יחסי אמון ביני לבין הילד, ובין הבריכה לבין הילד. לא ניתן להתקדם לשום מקום, לפני שאנחנו סומכים זה על זה, שהילד יודע שהוא יכול לבקש ולקבל עזרה, ושממש מותר לו להיות פגיע, לטעות ולהיכשל.
הבריכה מספקת מקום נורמטיבי שבו ניתן מצד אחד לאתגר את הילד, ומצד שני לצד האתגרים יש לו תמיכה של המים ושלי. נעבוד על הכרה ביכולות ובמשאבים של הילד, ונלמד יחד דרכים בהן הוא יכול להתמודד במקומות שמתאימים ליכולות שלו, ודרכים לבקש עזרה במקומות שהוא זקוק לה.
כל אלו נעשים בדרך משחקית, קלילה, וכיפית. עיבוד הטראומה, כשהוא מגיע, מתרחש בקצב ובאופן שנוח לילד להביא אותו, ובמינון מותאם לגילו ליכולתו ולהבנתו.
התוצאה המקווה היא חיזוק תחושת הבטחון העצמי והערך העצמי של הילד, ויכולת התמודדות טובה יותר עם הטראומה שעבר ועם אתגרים התפתחותיים וחברתיים שהוא ניצב מולם.
Comments